בסרט בחזרה לעתיד 2 אפשר לראות כיצד אנשים דמיינו את העתיד בעבר הלא כלכך רחוק. אופנה משונה, סקייטבורדים ומכוניות מרחפות, היתוך גרעיני בייתי וכדומה. בסרט בלייד ראנר אפשר לראות את החשש מפני השפעת הכלכלה היפנית על ארה"ב והעולם. בסרט רובוקופ אפשר לראות את החשש מפני הפרטת יתר של המערכות הציבוריות כשהמשטרה נמצאת בבעלות פרטית. בסרטים כמו שליחות קטלנית אפשר לראות את הפחד מהשתלטות הטכנולוגיה על האנושות.
למעשה העתיד עליו מדובר בסרטים האלה כבר כאן. הבטחת המכוניות המרחפות לא מולאה. רובנו עדיין תקועים כל יום בפקקים הנוראיים בדרך לעבודה. המחשבים עוד לא קיבלו שכל משל עצמם וחוץ מכמה התרסות מרושעות של מדפסות משולבות, הם לא מאיימים על עתיד האנושות.
אז מה בכל זאת התחדש ובגדול? התשובה היא רשתות מחשבים. בעוד שבתחילת שנות התשעים הדיסקטים שלטו בהעברת המידע, היום מובן מאליו שכל מחשב שולחני, מחשב נייד, נטבוק, טאבלט, סמארטפון, או מחשבון כיס פשוט חייב חיבור לאינטרנט (ייתכן ומחשבון כיס לא). זו מהפכה אמיתית עם משמעות אדירה שקרתה לא מזמן כמעט בלי שנשים לב. רק לפני 15 שנה העברנו את הנסיך הפרסי מהבן של השכן על 10 דיסקטים, והיום אין פשוט מלקנות או להוריד סרט שלט באיכות מדהימה מ שרת שיושב מאות אלפי קילומטרים מהסלון שלך.
האינטרנט מקצרת מרחקים לא רק בכל מה שקשור להעברת מידע. היא מאפשרת לכלכלה לצאת בחופשיות ובנוחות מעבר לגבולות המדינה. אפשר היום תוך חמש דקות לטוס דרך האינטרנט לחנות הונקונגית ולצאת עם מצלמה חדשה, לטייל לניו יורק ולקנות סלולרי חדש והכול בקלות מדהימה.
לסיכום, נראה שהרובוטים הרצחניים על המכוניות המרחפות לא יגיעו בקרוב, אבל כשחושבים על זה, מה שכבר יש לנו, מרשים לא פחות.
היי לכולם. אני סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה ומתעניינת בנושאים של אומנות, פילוסופיה ורפואה
